פרשת ואתחנן
"לא תחנם" (דברים ז ב)
מצוות לא תעשה, שלא נחמול על עובדי עבודה זרה, ולא יישר בעינינו דבר מהם, כלומר, שנרחיק ממחשבתנו ולא יעלה על פינו שיהיה במי שהוא עובד עבודה זרה דבר תועלת, ולא יהיה מעלה חן בעינינו בשום ענין, עד שאמרו חז"ל שאסור לומר 'כמה נאה גוי זה', או 'מה נחמד ונעים הוא', ועל זה נאמר 'ולא תחנם', ופירשו חז"ל את כוונת הפסוק, לא תתן להם חן, כפי שהתבאר. ויש מרבותינו שלמדו מלא תחנם, שאסור לתת להם מתנות חנם, והכל שרש אחד.
משרשי המצוה, לפי שתחלת כל מעשה בני אדם היא קביעות המחשבה במעשים, והעלאת הדברים על שפת לשון, ואחר המחשבה והדבור בם תעשה כל מלאכה, על כן בהימנענו במחשבה ובדבור מלמצוא בעובדי עבודה זרה תועלת וחן, הננו נמנעים בכך מלהתחבר עמהם ומלרדוף אחר אהבתם ומללמוד דבר מכל מעשיהם הרעים.
מדיני המצוה, מה שאמרו חז"ל שאיסור זה הוא רק בגוי העובד עבודה זרה, אך גוי שקיבל על עצמו שבע מצוות בני נח, כמו גר תושב, מפרנסים אותו ונותנים לו מתנת חנם. ועוד אמרו חז"ל שמותר לפרנס עניי גויים עם עניי ישראל, מפני דרכי שלום.
ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן, באנשים ובנשים.
