פרשת ראה
"לא תעשון כן לה' אלוקיכם" (דברים יב ד)
מצוות לא תעשה, שלא נאבד ונמחה הדברים ששם הקדוש ברוך הוא נקרא עליהם, כגון בית המקדש, וספרי הקודש, ושמותיו היקרים ברוך הוא, ועל כל זה נאמר 'לא תעשון כן לה' אלקיכם', אחר שקדם המצוה לאבד עבודה זרה ולמחות שמה ולהרוס בתיה ומזבחותיה כולם, מנע ואמר 'לא תעשון כן לה' אלקיכם'.
ואיסור מחיקה הוא בשבעה שמות, והן: שם הוי"ה, שם אדנו"ת, א-ל, א-לוה, א-לוהים, ש-ד-י, צב-אות.
שורש המצוה נגלה, כי בגשת בני ישראל אל הקודש באימה ברתת ובזיע, מתוך כך יכניסו בלבם הפחד והיראה הגדולה אל השם ברוך הוא.
ונוהג איסור זה בכל מקום ובכל זמן, באנשים ובנשים. והעובר על זה ומחק אפילו אות אחת מהשמות שאסור למוחקם, חייב מלקות. וכן הסותר אפילו אבן אחת דרך השחתה מן המזבח, או מן ההיכל, ומשאר העזרה, חייב מלקות.
