פרשת ראה
"לא תשמע אל דברי הנביא ההוא" (דברים יג ד)
מצוות לא תעשה, שלא נשמע נבואת המתנבא בשם עבודה זרה, כלומר, שלא נשאלהו ונחקרהו על אות או מופת שיתן על נבואתו כמו שאנו עושים במתנבא בשם ה', אלא נמנעהו מן הדבר, כמו שראוי בכל פושע ואשם, ואם יחזיק ברעתו – נקיים בו את העונש הידוע שחייבתו התורה, והוא להמיתו בחנק, ועל זה נאמר 'לא תשמע אל דברי הנביא ההוא'.
משרשי המצוה, לפי שהטעות נמצאת אצל בני אדם תמיד, ושכלם איננו בריא לבוא עד תכלית האמת בדברים, ותחוש התורה כי אולי מתוך הטענות המכזיבות, ואריכות הדבור והויכוח עם אותו דובר שקרים המתנבא בשם עבודה זרה יתפתה האדם לדבריו. ואף כי לא יתפתה אליו, אולי יפקפק בלבבו אפילו שעה אחת להיות שום סרך בכזביו, ואף על פי שידענו שאין תקומה לדבריו רק לשעה, כי האמת יורה דרכו ויעיד על דברי הנביא ההוא כי שקר בפיו, אף על פי כן חסה התורה עלינו לבל נאבד אפילו שעה אחת מכל ימינו בפקפוק המחשבה הרעה ההיא.
ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן, באנשים ובנשים.
