פרשת ראה
"ולא תחוס עינך עליו, ולא תחמול ולא תכסה עליו" (דברים יג ט)
מצוות לא תעשה, שנמנע המוסת שלא להציל המסית כשיראהו בסכנת מות ואבוד, ועל זה נאמר [דברים י"ג, ט'], ולא תחוס עינך עליו. וכן אמרו חכמינו זכרונם לברכה, מכלל שנאמר לא תעמוד על דם רעך, יכול אי אתה עומד על דמו של זה, תלמוד לומר ולא תחוס עינך עליו.
מצוות לא תעשה, שנמנע המוסת שלא לטעון דבר של זכות על המסית, ואפילו יודע לו זכות, ולא ילמדהו ולא יזכרהו עליו, ועל זה נאמר [דברים י"ג, ט'], ולא תחמול. וכן אמרו חז"ל לא תלמד עליו זכות.
משרשי המצוה, לפי שהטעות נמצאת אצל בני אדם תמיד, ושכלם איננו בריא לבוא עד תכלית האמת בדברים, ותחוש התורה כי אולי מתוך הטענות המכזיבות, ואריכות הדבור והויכוח עם אותו דובר שקרים המתנבא בשם עבודה זרה יתפתה האדם לדבריו. ואף כי לא יתפתה אליו, אולי יפקפק בלבבו אפילו שעה אחת להיות שום סרך בכזביו, ואף על פי שידענו שאין תקומה לדבריו רק לשעה, כי האמת יורה דרכו ויעיד על דברי הנביא ההוא כי שקר בפיו, אף על פי כן חסה התורה עלינו לבל נאבד אפילו שעה אחת מכל ימינו בפקפוק המחשבה הרעה ההיא.
ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן, באנשים ובנשים.
