פרשת ראה
"וכל שרץ העוף טמא הוא לכם, לא יאכלו" (דברים יד יט)
מצוות לא תעשה, שלא לאכול שרץ העוף, כגון הזבובים והדבורים והצרעות וזולתן ממינים אלו, ועל זה נאמר (דברים יד יט) 'וכל שרץ העוף טמא הוא לכם לא יאכלו'.
ודע, כי מפני שאסרה התורה העופות הטמאים, והזכירן בפירוש לפי שהן מועטין, נשארו כל שאר העופות בחזקת היתר, ולכן הוצרך הכתוב לאסור שרץ העוף, להודיענו שאינו מכלל המותרים, ואף על פי שהסימנין של טהורין מקובלים וידועים הם לנו. או שנאמר, כי מהיות שרץ העוף מין בפני עצמו, הוצרכו לאסרן בפירוש. והנה בסדר ביום השמיני [י"א, י"ג] אמר 'ואת אלה תשקצו מן העוף', וכאן אמר 'וכל שרץ העוף', נתיחד בהן לאו, כי עוף ושרץ העוף שני ענינים חלוקין הם לגמרי.
ונוהג איסור זה בכל מקום ובכל זמן, בזכרים ונקבות.
ועובר על זה ואכל כזית משרצי העוף, או שאכל שרץ אחד מן העוף כולו ואף על פי שאין בו כזית, מכיון שאכלו כולו ואפילו הוא כעדשה, או שאכל ממנו כזית ואפילו הוא גדול (ולא אכל את כולו), חייב מלקות.
