פרשת ראה
"מקצה שלש שנים תוציא את כל מעשר תבואתך בשנה ההיא והנחת בשעריך" (דברים יד כח)
מצוות עשה להוציא מעשר עני בשנה השלישית וששית מן השמטה, ועל זה נאמר 'מקצה שלש שנים תוציא את כל מעשר תבואתך בשנה ההיא והנחת בשעריך', ובשנה הזאת היו מפרישים מעשר עני במקום מעשר שני של שאר שנים, ואין מפרישין מעשר שני כלל.
משרשי המצוה, שרצה ה' שיהיו ברואיו מלומדים ומורגלים במידת החסד והרחמים, כי היא מדה משובחת, ומתוך הכשר גופם במידות הטובות יהיו ראויים לקבלת הטובה, כי לא תחול טובה אלא על אדם שהוא בעצמו טוב, וכשייטיב השם יתברך לטובים, יתקיים רצונו, שרצה להיטיב לעולם. ולולא זאת, היה הקב"ה ממציא מזונות לעני די מחסורו, אלא שחסד ה' הוא שנעשינו שלוחים לדבר זה, כדי לזכותנו.
מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה, שבעל השדה שעברו עליו עניים – נותן לכל אחד מהם מן המעשר כדי שבעו, שנאמר 'ואכלו בשעריך ושבעו'. וכמה כדי שובעו, מן החטים לא יפחות מחצי קב, משעורים לא יפחות מקב, כוסמין לא יפחות מקב וחצי, דבלה לא יפחות ממשקל חמש ועשרים סלע, יין לא יפחות מחצי לוג, שמן מרביעית לוג, אורז רובע קב, ירק משקל ליטרא, חרובין שלשה קבין, אגוזים עשרה, אפרסקים חמשה, רמונים שנים, אתרוג אחד. ואם היה לו דבר מועט והעניים מרובים, מניח לפניהם, והם מחלקים ביניהם, ומעשר עני המתחלק בגורן אין בו טובת הנאה לבעלים, ואיש ואשה שבאו ליטול נותנים תחלה לאשה ואחר כך לאיש.
ונוהגת מצוה זו בארץ ישראל ובזמן שישראל שם.
