פרשת ראה
"לא תעבוד בבכור שורך" (דברים טו יט)
מצוות לא תעשה, שלא נעבוד עבודה בבהמות הקדשים, ועל זה נאמר 'לא תעבוד בבכור שורך', ושאר הקדשים נלמדים מן הבכור.
משרשי המצוה להרחיקנו מהתקרב אל הקדשים ומנגוע בהן.
מדיני המצוה מה שאמרו חז"ל, שכל קדשי מזבח, בין קדשי קדשים בין קדשים קלים, אסורים בגזה ועבודה. ואסור להדיוט ליהנות מקדשי ה' יתברך בין מדברים הקרבים על גבי המזבח בין מקדשי בדק הבית, וכל הנהנה בשוה פרוטה מקדשי השם, מעל. דברים שהותרו באכילה מן הקרבנות, כגון בשר חטאת ואשם אחר זריקת דמן, או שתי הלחם אחר זריקת דם שני הכבשים, אין בהן מעילה, אפילו אכל הזר מאלו וכיוצא בהן הואיל והן מותרין למקצת בני אדם ליהנות בהן, כל הנהנה מהן לא מעל. ואפילו נפסלו ונאסרו באכילה, הואיל והיתה להן שעת היתר, אין חייבין עליהן משום מעילה.
ונוהג איסור זה בכל מקום ובכל זמן, בזכרים ונקבות. שאף על פי שאמרו חז"ל שאין מקדישין בהמה לקרבן ולא לבדק הבית בזמן הזה, כמו שכתבתי הרבה פעמים, מכל מקום מי שהקדיש – הקדשו הקדש.
ואם עבר על זה ועבד בבהמת קדשים, חייב מלקות.
