פרשת ראה
"לא תוכל לזבוח את הפסח באחד שעריך אשר ה' אלקיך נותן לך" (דברים טז ה)
מצוות לא תעשה שלא להקריב שה הפסח בבמת יחיד, ואפילו בשעת היתר הבמות, שבאותו זמן היה כל יחיד ויחיד מישראל שרצונו להקריב קרבן בונה בנין בכל מקום שירצה ומקריב שם קרבנותיו לה' יתברך, והיה זה קודם בנין בית המקדש, אפילו בזמן ההוא היה היתר זה דוקא בשאר הקרבנות, אבל קרבן הפסח אין מקריבין אותו לעולם אלא בבמת רבים, והוא המקום שהיה המשכן שם, ועל זה נאמר 'לא תוכל לזבח את הפסח באחד שעריך'.
משרשי המצוה, לקבוע בנפשנו גודל ענין הפסח ויקר המצוה מן הטעם שכתבתי בו כמה פעמים, ובאמת כי כבוד המצוה ופרסומה יותר כשיעשוה במקום מסוים הכל יחד, ולא כל יחיד ויחיד במחוז חפצו.
ונוהג איסור זה בזמן שבית המקדש קיים, כי אז נקריב קרבן הפסח, באנשים ובנשים. ואפשר לומר שאף בזמן הזה, העובר והקדיש שה לפסח, והקריבו בבמת יחיד, עבר על לאו זה וחייב מלקות.
