פרשת שופטים
"שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך" (דברים טז יח)
מצוות עשה למנות שופטים ושוטרים שיכריחו את העם לקיים מצוות התורה, ויחזירו את הנוטים מדרך האמת אליה בעל כרחם, ויצוו בראוי לעשות, וימנעו הדברים המגונים. ויקימו הגדרים על העובר, עד שלא יהיו מצות התורה ומניעותיה צריכות לאמונת כל איש ואיש. ומתנאי המצוה הזאת שיהיו אלו הדיינים, מדרגה עליונה ממדרגה, על ידי שנעמיד בכל עיר ועיר עשרים ושלשה דיינים מקובצים כולם במקום אחד משערי המדינה הראויה לזה המנין, וזאת היא 'סנהדרין קטנה'. ונעמיד בירושלים בית דין גדול משבעים דיינים, ונעמיד אחד על השבעים ההם והוא הנקרא ראש הישיבה, או 'נשיא', ויהיו כולם מקובצים במקומם המיוחד להם. ומקום שתושביו מועטים, ואינו ראוי אפילו לסנהדרין קטנה, יעמידו בו שלשה דיינים, שישפטו הם הדבר הקטן, והדבר הקשה יביאו לפני מי שהוא למעלה מהם.
וכמו כן ימנו נוגשים בעם הסובבים בעיר בשווקים וברחובות, יביטו בעניני בני אדם בסחורת ממכרם ומקחם, עד שלא יהיה ביניהם העוול, ואפילו בדבר מועט. וזו מצוות 'שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך'.
שורש המצוה נגלה הוא, שעם הדבר הזה, נעמיד דתנו בהיות אימת אלופינו ושופטינו על פני ההמון, ומתוך הרגלם בטוב וביושר מחמת יראה, ילמדו העם טבעם לעשות משפט וצדק מאהבה בהכרתם דרך האמת, ובלכת העם בדרכי היושר והאמונה ובוחרים בטוב, ידבק בהם הטוב, וישמח ה' במעשיו.
ונוהגת מצוה זו, כלומר, סנהדרין גדולה וקטנה ובית דין של שלשה, בארץ ישראל שיש שם סמיכה, אבל לא בחוצה לארץ, שאין סומכים בחוצה לארץ, אבל מכל מקום כל הנסמך בארץ ישראל ראוי לשפוט אפילו בחוצה לארץ. ואולם אין להם רשות לדון בדיני נפשות, לא בארץ ישראל ולא בחוצה לארץ, אלא בזמן שבית המקדש קיים, ובזמן שיהיו סנהדרין קבועים בירושלים.
וזאת אחת מן המצוות המוטלות על הציבור כולם, בכל מקום ומקום. וציבור הראוי לקבוע ביניהם בית דין, ולא קבעו להם, ביטלו עשה זה, וענשם גדול מאד, כי המצוה הזאת עמוד חזק בקיום הדת.
ויש לנו ללמוד ממצוה זו, שאף על פי שאין לנו היום בעונותינו דיינים סמוכים, מכל מקום יש לכל קהל וקהל שבכל מקום למנות ביניהם קצת מן הטובים שבהם שיהיה בהם כח על כולם, להכריחם בכל מיני הכרח שיראה בעיניהם, על עשיית מצות התורה, ולמנוע מקרבם כל דבר מגונה וכל הדומה לו. וממונים אלו ישתדלו תמיד בתועלת חבריהם הסמוכים עליהם, ללמדם דרך האמת ולתת שלום בכל כוחם ביניהם, ויטשו ויניחו וישכיחו מלבם כל תענוגיהם, ועל זה ישיתו לבם, ובו יהיה רוב מחשבותיהם ועסקיהם, ויתקיים בהם מקרא שכתוב 'והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע ומצדקי הרבים ככוכבים לעולם ועד'.
