פרשת שופטים
"ועשית על פי הדבר אשר יגידו לך" (דברים יז י)
מצוות עשה, לשמוע בקול בית דין הגדול ולעשות כל מה שיצוו אותנו בדרכי התורה, באיסור ומותר, וטמא וטהור, וחייב ופטור, ובכל דבר שיראה להם שהוא חיזוק ותיקון בדתנו, ועל זה נאמר 'ועשית על פי הדבר אשר יגידו לך'. ואין חילוק לענין זה בין הדבר שיראוהו הם מדעתם, לבין דבר שיוציאוהו באחת המידות שהתורה נדרשת בהן, או דבר שיסכימו עליו שהוא סוד התורה, או בכל ענין אחר שיראה להם שהדבר כן, בכל האופנים אנו חייבים לשמוע להם.
משרשי המצוה, שנצטוינו בזה לחזק קיום דתנו, שאילו היה כל אדם מקיים את מצוות התורה לפי השגתו, כל אחד ואחד מישראל יאמר דעתי נותנת שאמיתת ענין פלוני כן הוא, ויצא מזה חורבן, שתיעשה התורה כמה תורות, כי כל אחד ידון כפי עניות דעתו. אבל עכשיו שנצטוינו לקבל דעת חכמי התורה, יש תורה אחת לכולנו, ואין לנו לזוז מדעתם ויהי מה. ובכן בעשותנו מצוותם, אנו משלימים מצוות הא-ל, ואפילו אם יקרה חלילה לפעמים שלא יכוונו החכמים אל האמת, עליהם יהיה החטאת, ולא עלינו.
ונוהגת מצוה זו בזמן שבית דין הגדול בירושלים, בין באנשים ובין בנשים, שהכל מצווים לעשות ככל אשר יורו החכמים, ובכלל המצוה גם כן לשמוע ולעשות בכל זמן וזמן כמצות השופט של אותם ימים, כלומר, כמצוות החכם הגדול אשר יהיה בינינו בזמנינו, וכמו שדרשו חז"ל מהפסוק 'ואל השופט אשר יהיה בימים ההם', יפתח בדורו כשמואל בדורו, כלומר, שמצוה עלינו לשמע בקול יפתח בדורו כמו לשמואל בדורו. והעובר על זה ואינו שומע לעצת הגדולים שבדור בחכמת התורה ככל אשר יורו, הרי הוא מבטל מצות עשה זו, וענשו גדול מאד, שזהו העמוד החזק שהתורה נשענת בו, ידוע הדבר לכל מי שיש בו דעת.
