פרשת שופטים
"לא ירבה לו סוסים" (דברים יז טז)
מצוות לא תעשה, שלא ירבה לו המלך סוסים, מלבד אותם הצריכים למרכבתו ומרכבת פרשיו. וכמו שכתוב 'לא ירבה לו סוסים'.
וענין המצוה, שלא יהיו לו סוסים שירוצו לפניו לכבוד בלבד, ואפילו על החזקת סוס אחד בטל, עובר באיסור זה. ואמנם אם יהיו לו סוסים באצטבלאות שלו מוכנים למלחמה, ופעמים שירכבו עליהם פרשיו, אין זה בכלל לאו זה כלל, שאין עיקר הענין אלא שלא ינהיג לפניו תמיד סוסים בטלים למעלה ולכבוד, אלא תהיה לו בהמה אחת לבד למרכבתו.
וכבר אמר הכתוב בטעם מצוה זו, שהיא לבל ישיב את העם מצרימה למען הרבות סוס וגו'. כלומר שלא ישלח למצרים מעמו שיקבעו דירתם במצרים לגדל לו שם סוסים [שאין האסור רק בקביעות דירה שם], וגם כדי שלא ירום לבבו בהרבות לו סוסים וכסף וזהב, כי הסוסים – לרוב יפיים וקלותם – יתגאו בהם אדוניהם.
ונוהג איסור זה, בזמן שארץ ישראל בישובה, שיהיה לנו מלך, וזאת מן המצוות שהן על המלך לבד. ומלך העובר על זה והוסיף אפילו סוס אחד פנוי להיות רץ לפניו כדרך ששאר מלכי אומות העולם עושים, חייב מלקות.
