פרשת שופטים
"וכתב לו את משנה התורה הזאת" (דברים יז יח)
מצוות עשה על המלך לכתוב לו ספר תורה מיוחד לו מצד המלוכה, שתהיה עמו תמיד ויקרא בו, מלבד ספר תורה אחר שמצוה עליו לכתוב ככל אחד מישראל, כמו שנכתוב במצוה האחרונה שבספר בעזרת השם (מצוה תריג). ועל זה נאמר 'וכתב לו את משנה התורה הזאת' וגו'.
משרשי המצוה, לפי שהמלך עומד ברשות עצמו, לא יגער בו אדם על מעשיו, ובשבט פיו יכה ארצו וברוח שפתיו ימית מי שירצה בכל עמו, על כן באמת הוא צריך שמירה גדולה, וזכרון טוב יעמוד נגדו, יביט אליו תמיד למען יכבוש את יצרו ויטה לבו אל יוצרו, וזהו שאמרו חז"ל שהמלך יוצא למלחמה וספר תורה עמו, יושב בדין וספר תורה עמו, מסב לאכל וספר תורה כנגדו. כלל הדברים, שלא היה זז מנגד עיניו אלא בעת שהוא נצרך לנקביו או נכנס למרחץ.
מדיני המצוה, שספר תורה של מלך מצוה עליו להגיהו מספר תורה שנמצא בעזרה על פי בית דין, כדי שיכוין על פי מעשיו ביושר.
וזאת אחת מן המצות המוטלות על המלך לבד. ואין צורך לכתוב בה באיזה זמן היא נוהגת, שידוע הדבר שאין מלכות בישראל אלא בזמן שארצם בישובה, תחזינה עינינו במהרה בביאת הגואל, ומלך עלינו בתוכה.
