פרשת שופטים
"וזה יהיה משפט הכהנים… ונתן לכהן הזרע והלחיים והקבה" (דברים יח ג)
מצוות עשה על כל אדם מישראל השוחט בהמה טהורה, לתת לכהן את הזרוע הימנית, הלחיים והקבה, שנאמר 'וזה יהיה משפט הכהנים… ונתן לכהן הזרוע והלחיים והקבה'. ואמרו חז"ל בטעם מצוה זו, כי בזכות פנחס אביהם, שקנא לאלקיו על דבר כזבי בת צור, ומסר נפשו להרוג נשיא שבט מישראל על קדושת השם, זכו בניו הכהנים לעולם במתנה זו מאת הא-ל. הזרוע כנגד 'ויקח רומח'. הלחיים בזכות שהתפלל על צערן של ישראל, שנאמר 'ויעמד פנחס ויפלל'. והקבה כנגד 'והאשה אל קבתה'. ולמדנו מזה, שהמקדש שם שמים בגלוי זוכה לו ולדורותיו בעולם הזה, מלבד זכותו שקיימת לנפשו לעולם הבא.
ונוהגת מצוה זו בבהמות של חולין, אבל לא בשל קרבנות, ובאנשים ובנשים ישראלים, אבל לא בכהנים. ולגבי הלויים יש ספק אם הם חייבים במתנה זו, ואינם נותנים, אך אם נטלו הכהנים אינם צריכים להחזיר.
ונחלקו המפרשים אם נוהגות מתנות אלו בזמן הזה, ונראה שהן נוהגות בזמן הזה, אך אין בנו כח להכריח את הטבחים ליתן מתנות אלו לכהנים.
וישראל העובר על זה, ושחט בהמתו ולא נתן המתנות לכהן או לכהנת, בטל עשה זה. ואם אין עמו כהן או כהנת, ועד שימצא כהן יתקלקלו המתנות, מעריך את שווי המתנות בממון, ואוכל את המתנות בעצמו, כיון שאין בהם קדושה, ואחר כך נותן את הדמים לכל כהן שירצה.
