פרשת שופטים
"וראשית גז צאנך תתן לו" (דברים יח ד)
מצוות עשה לתת לכהנים ראשית גיזת הצאן, ועל זה נאמר 'וראשית גז צאנך תתן לו'. וענין המצוה הוא שכל מי שיש לו לפחות חמש צאן, בין זכרים בין נקבות, בין טלאים בין כבשים גדולים, אפילו גזזן כמה פעמים, בכל פעם חייב לתת מן הצמר מתנה לכהן, ואין למתנה זו שיעור מן התורה, אבל אמרו חכמים שיתן לו חלק אחד מששים.
משרשי המצוה, כיון שהכהנים – שהם המשרתים תמיד פני השם – אין להם נחלה בקרקעות ולא בגיזה, זיכה להם השם יתברך כל צורך מחייתם על ידי אחיהם, והנה נתן להם התרומה ומעשר מן המעשר, שהם לחמם ויינם, ומתנות בהמה, שהם זרוע ולחיים וקבה, וחלקם בקדשי מקדש, שיש להם בשר די סיפוקם, ועדיין חסר להם מלבוש, ולצורך זה זיכה להם ראשית הגז למלבושיהם, ועוד זיכה להם שדה אחוזה, וגזל הגר, והחרמים, ופדיון בכורות, לשאר הוצאות וצרכים שהאדם צריך.
מדיני המצוה, שאין בחיוב מצוה זו אלא גזת הכבשים שצמרן רך וראוי ללבישה, אבל היה הצמר קשה ואינו ראוי ללבישה פטור מראשית הגז. היה הצמר אדום, שחור או שחום, חייב בראשית הגז, מכיון שראוי ללבישה.
ונוהגת מצוה זו באנשים ובנשים ישראלים ולויים, בין בזמן שבית המקדש קיים ובין כשאינו קיים, ודוקא בארץ ישראל, אבל לא בחוצה לארץ. והעובר על זה ולא נתן ראשית גיזתו לכהן, כשיש לו גיזה הראויה לכך, ביטל עשה זה.
