פרשת שופטים
"לא ימצא בך… וחובר חבר" (דברים יח י-יא)
מצוות לא תעשה, שנמנענו מלעשות השבעות על שום ענין, וזה הענין הוא שיאמר אדם דברים מסוימים, ויאמר לבני אדם שאותם הדיבורים יועילו או יזיקו לאחד מכל הענינים, ועל זה נאמר 'לא ימצא בך וגו' וחובר חבר'. ולשון הספרי, אחד חובר את הנחש ואחד חובר את העקרב, כלומר שיאמר עליהם דברים כדי שלא ינשכוהו לפי דעתו, וכן האומר דברים על המכה כדי שינוח מעליו הכאב. ויש שפירשו 'חובר חבר', שמקבץ בתחבולותיו והשבעותיו נחשים או עקרבים או שאר חיות למקום אחד. והכל בכלל האיסור.
ואולי תקשה עלי ממה שאמרו בגמרא 'שיר של פגעים בכנורות ובנבלים, ואומר יושב בסתר עליון עד כי אתה ה' מחסי, ואומר ה' מה רבו צרי עד לה' הישועה', ופירוש 'פגעים', כלומר שאמירת אלו המזמורים תועיל לשמור מן הנזקין, וכן אמרו בגמרא שרבי יהושע בן לוי היה אומר פסוקים אלו לפני שנתו, ונראה לכאורה שאמירת הפסוקים הללו מועילה בדרך סגולה להינצל מן המזיקים. ואין הדבר חלילה דומה לענין 'חובר חבר' שזכרנו, וכבר אמרו חז"ל על זה שאסור להתרפאות באמירת דברי תורה, אבל הזכירו לומר מזמורים אלו שיש בהם דברים שיעוררו את הנפש לחסות בה', ולשים בו כל מבטחו, ולקבוע בלב יראתו ולסמוך על חסדו וטובו, ומתוך התעוררות על זה יהיה נשמר בלי ספק מכל נזק. כי לא אסרה תורה שיאמר אדם דברי תורה לעורר נפשו לטובה כדי שיגן עליו אותו הזכות לשומרו.
משרשי המצוה, כי מכל אלו הדברים המגונים והמכוערים תרחיקנו התורה תכלית הריחוק, כי הבל המה, ואין ראוי לעם קדוש מחזיקי דת האמת לתת מחשבה בכיעורים אלו, אלא רק בעבודתו יתעלה, כי הוא ישלים כל חפץ עמו לטוב, בחסותם בשמו הגדול ובהניחם כל מבטחם ומשענתם על חסדיו לבד. ומהיות הענינים אלו רחוקים מאד וכעורים לפניו ברוך הוא, ויש בהם ניצוץ מעניני עבודה זרה, לכן הזהירנו על זה.
ונוהג איסור זה בכל מקום ובכל זמן באנשים ובנשים.
ועובר על זה ועשה השבעות במזיד חייב מלקות.
