פרשת שופטים
"בזדון דיברו הנביא, לא תגור ממנו" (דברים יח כב)
מצוות לא תעשה, שלא נירא מלהרוג נביא השקר, ולא נפחד שיהיה לנו בזה שום עונש, ואפילו היה מתנבא על קיום המצוות, מאחר ששקר בפיו אין לנו עונש במיתתו, אלא להיפך, היא עלינו מצוה. ועל זה נאמר 'לא תגור ממנו', ואמרו חז"ל, לא תגור ממנו – לא תמנע עצמך מללמד עליו חובה.
משרשי המצוה, לפי שיהיה בזה חורבן גדול ורעה רבה בדתנו המקודשת והשלמה, כי עיקר האמת מבלי פסולת המגיע אצל בני אדם הוא על ידי הנביאים, והתורה תצוונו להאמין בהם וללכת אחר עצתם הנכונה ודעתם השלמה, ועל כן בקום בני בליעל לאמר דברים שלא ציום השם יוציאו לעז בנבואה, שהיא העיקר הגדול אשר בינינו עם הקודש, ומחמתם יפקפקו האנשים אף בנביאי האמת. ואם יאמר אדם גם כן מה שנצטוה אדם אחר עליו יש בזה חורבן גדול, כי האיש הזה באמרו שהוא נביא ונצטוה בזה, ונראה דבריו מתקיימין כדברי נביאי האמת, נחזיק אותו כאיש אלקים, קדוש, שליח הא-ל, ונאמין אליו ונקח ראיה בכל הנהגותינו ממעשיו, ואולי מאחר שאין זכותו וענינו גדול להיות הוא שליח באותה נבואה שאמר, איננו ראוי לסמוך בו בכל אשר יעשה ויאמר, ויטעה ההמון בלכתם אחר עצתו.
ונוהגת מצוה זו בזמן שבית המקדש קיים, כאשר ישראל יושבים בארצם, כי אז בידינו לדון דיני נפשות. ואמרו חז"ל שאין דנין נביא השקר אלא בבית דין של שבעים ואחד.
