פרשת שופטים
"לא ימס את לבב אחיו כלבבו" (דברים כ ח) "לא תערוץ מפניהם" (דברים ז כא)
מצוות לא תעשה, שלא לערוץ ולפחד מן האויבים בעת המלחמה, ושלא נברח מפניהם, אלא חובה עלינו להתגבר כנגדם ולהתחזק ולעמוד בפניהם, ועל זה נאמר 'לא תערץ מפניהם', ונאמר 'ולא ימס את לבב אחיו כלבבו'.
משרשי המצוה, שיש לכל אחד מישראל לשים מבטחו בה' יתברך, ולא יירא על גופו במקום שיוכל לתת כבוד לה' ברוך הוא ולעמו.
דיני המצוה, שלא יחשוב האדם בעת המלחמה, לא באשתו, ולא בבניו, ולא בממונו, אלא יפנה לבו מכל דבר למלחמה. ועוד יחשוב, שכל דמי ישראל תלויין עליו, ואם יפחד וישוב אחור ימינו – הרי הוא כאילו שפך דמי כולם. ואמרו חז"ל שכל הנלחם בכל לבבו וכוונתו לקדש ה', מובטח הוא שלא ימצא נזק ויזכה לו ולבניו להיות להם בית נכון בישראל ויזכה לחיי העולם הבא.
ונוהגת מצוה זו באנשים, כי עליהם להלחם בזמן שישראל על אדמתם. והעובר על זה והתחיל לחשוב ולהרהר ולהבהיל עצמו במלחמה, עבר על לאו זה, וענשו גדול מאד.
