פרשת שופטים
"והיה כקרבכם אל המלחמה וניגש הכהן ודיבר אל העם" (דברים כ ב)
מצוות עשה, שנצטוינו למשוח כהן אחד בשמן המשחה, ולמנותו להיות המדבר עם העם בשעת מלחמה, וזה הכהן נקרא 'משוח מלחמה', ומן המצוה זו שיאמר הכהן המשוח אל העם בשעת המלחמה שלשה כתובים הנזכרים בתורה 'מי האיש אשר בנה בית חדש ולא חנכו' וגו', ו'מי האיש אשר נטע כרם ולא חיללו' וגו', ו'מי האיש אשר אירש אשה ולא לקחה' וגו'. ויוסיף עוד משלו דברים אחרים שיעוררו בני אדם למלחמה, ויפתום לסכן בנפשם לעזור דת הא-ל ולשמרה, ולהנקם מהסכלים המפסידים סדרי המדינות. וכן אמרו חז"ל על הפסוק 'ודברו השוטרים', כהן מדבר ושוטר משמיע.
שורש מצוה זו ידוע, כי בשעת מלחמה צריכים אנשי המלחמה חיזוק, ומפני שהאדם נשמע יותר כשהוא נכבד, ציותה התורה להיות הממונה לחזק בדברים טובים אחד מן הכהנים, שהם מבחר העם. והענין להיות מחזירים מן המלחמה מי שנטע כרם ולא אכל ממנו, או אירש אשה ולא לקחה, או בנה בית ולא שכן בו, וכן הירא מעברות שבידו, גם זה הדבר ראוי וכשר, כי כל אלו בני אדם חלושים מאד מלבוא במלחמה, כי מחשבתם נתפסת הרבה על הדברים הנזכרים בכתוב, ואלו יניאו לב חבריהם, וכענין שכתוב בפירוש 'ולא ימס את לבב אחיו', וכן הירא מעברות שבידו ראוי להחזירו פן יספו אחרים בעוונו, וכל דרכי התורה יושר ואמונה.
מדיני המצוה מה שאמרו חז"ל שאין מחזירין ממערכות המלחמה את אלו הנזכרים בכתוב אלא במלחמת הרשות, אבל במלחמת מצוה – הכל יוצאים. ועוד אמרו, שאחר שחזרו במלחמת הרשות כל החוזרים, שהנשארים מתקנין את המערכות, ופוקדין שרי צבאות בראש העם, ומעמידין מאחורי כל מערכה שוטרים חזקים, ומוטות של ברזל בידיהם, וכל המבקש לחזור מן המלחמה – הרשות בידם לחתוך את שוקיו, מפני שתחילת נפילה – בריחה.
ונוהגת מצוה זו באנשים, בזמן שארץ ישראל בישובה, וזו מן המצוות המוטלות על הצבור כולם.
ואם עברו העם על זה, שלא מינו ביניהם כהן משיח על הענין שזכרנו, ולא דבר אל העם הדברים הנזכרים בכתוב, ביטלו עשה זה.
