פרשת שופטים
"אשר לא יעבד בו ולא יזרע" (דברים כא ד)
מצוות לא תעשה, שנמנענו מלעבוד ולזרוע בנחל איתן, הוא הנחל שנערפה שם העגלה, ועל זה נאמר 'אשר לא יעבד בו ולא יזרע'.
משרשי המצוה, מה שהתבאר לגבי מצוות עגלה ערופה, שענין העריפה הוא כדי לפרסם ענין הרציחה, לעורר ההמון על הדבר, ויכניסו יראה בלבם על הדבר הרע הזה. וגם מניעת העבודה והזריעה שם לעולם מן הטעם הזה בעצמו היא לפי הדומה על צד הפשט, כדי להזכיר לעולם בלב כל עוברי דרך כי על דבר שנרצח איש אחד בדרך נערפה העגלה במקום ההוא ונשאר חרב לעולם, ויניעו לבבם עם זה להרחיק ענין הרציחה מאד. ואם תקשה בטעם זה כי הנחל לא מקום זרע, נשיב שראוי הוא לכך אחר שתמנענו התורה מלזרוע בו.
דיני המצוה מה שאמרו חז"ל מה 'זריעה' נעשית בגופה של קרקע, אף שאר עבודה שאסרה תורה היא בגופה של קרקע כגון חורש וחופר וכיוצא באלו, אבל מותר לסרוק שם פשתן ולעשות שם כל עבודה שאינה בגוף הקרקע.
ואף על פי שכתבתי למעלה שמצות דין עגלה ערופה אינו נוהג אלא בזמן הבית כשאנו דנין דיני נפשות, איסור העבודה בנחל איתן נוהג הוא לפי הדומה לעולם אילו ידענו בקבלה אמתית שיש שם בארצנו נחל שערפו בו עגלה בזמן שהיתה הארץ בישובה, כי לא הזכיר הכתוב באיסור העבודה באותו מקום זמן, ואם כן יש לנו לכתבה עם המצוות הנוהגות היום בארצנו.
ונוהג איסור זה באנשים ובנשים. והעובר על זה וזרע בנחל איתן, חייב מלקות.
