פרשת כי תצא
"ולו תהיה לאשה תחת אשר עינה, לא יוכל שלחה כל ימיו" (דברים כב כט)
מצוות לא תעשה, שאסור לאונס לגרש את אנוסתו לעולם, ועל זה נאמר 'ולו תהיה לאשה תחת אשר ענה לא יוכל שלחה כל ימיו'.
משרשי המצוה וקצת דיניה וכל ענינה, התבאר לעיל מצוה תקנ"ז.
ואמרו חז"ל, אונס שגירש את אשתו, אם ישראל הוא – מחזיר אותה, ואינו לוקה, לפי שכבר נתקן הלאו בעשה שקדמו, שהרי היא לו לאשה. ואם כהן הוא האונס, וגירשה, לוקה, ואינו מחזיר אותה, שהרי כהן אסור בגרושה, ומכיון שגירשה אינו יכול להחזירה עוד, לפיכך הוא לוקה. ודע, שאם היה ישראל וגירש אנוסתו, ומתה קודם שיחזירנה, או שנשאת לאחר ונאסרה עליו, ונמצא שאינו יכול עוד לקיים העשה, לוקה. ואף על פי שהוא לא ביטל הלאו בידו ממש, אלא שנתבטל בסיבה כל שהיא, הרי זה חייב מלקות, כיון שאינו יכול עוד לקיים את מצוות העשה המתקנת את הלאו.
