פרשת כי תצא
"לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו" (דברים כב י)
מצוות לא תעשה, שלא לחרוש בשור ובחמור יחדיו, והוא הדין לכל שני מיני בהמה, שהאחת היא טהורה והאחת היא טמאה. ולא חרישה לבד אסורה, אלא הוא הדין לכל מלאכה מהמלאכות, כגון דישה או למשוך עגלה וכל שאר מלאכות, ועל זה נאמר 'לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו'.
שרש המצוה, מענין צער בעלי חיים שהוא אסור מן התורה, וידוע שיש למיני הבהמות ולעופות דאגה גדולה לשכון עם שאינם מינן, וכל שכן לעשות עמהן מלאכה, וכמו שאנו רואים בעינינו שכל הבהמות ושאר המינים ידבקו לעולם במיניהם. וכל חכם לב יקח מוסר וילמד מזה שלא למנות לעולם לכל דבר שיהיה שני אנשים הרחוקים בטבעם ומשונים בהנהגתם, כמו צדיק ורשע, או בזוי ונכבד, שאם הקפידה התורה על הצער שיש בזה לבעלי חיים, שאינם בני שכל, כל שכן בבני אדם אשר להם נפש משכלת לדעת יוצרם.
מדיני המצוה, שאין חיוב מצוה זו מן התורה כי אם בשני מינים שהאחד טהור והשני טמא, שטבעם רחוק מאד זה מזה, אבל בשני מינים טהורים או טמאים, אף על פי שאינם מין אחד, כגון שור ותיש או חמור וסוס, אין איסור מן התורה. אבל מדרבנן הדבר אסור בכל שני מינים, ואחד בהמה או חיה בכלל האסור.
ונוהג אסור זה בכל מקום ובכל זמן, באנשים ובנשים.
