פרשת כי תצא
"לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה', גם דור עשירי לא יבוא להם בקהל ה', עד עולם" (דברים כג ד)
מצוות לא תעשה, שלא נתחתן עם הזכרים מבני עמון ומואב לעולם, ואפילו אחר שיתגיירו, שנאמר 'לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה' וגו' עד עולם'.
משרשי המצוה, מה שמפורש בפרשה, 'על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים בדרך בצאתכם ממצרים, ואשר שכר עליך את בלעם בן בעור מפתור ארם נהריים, לקללך'. והודיענו הכתוב בזה גודל מעלת גמילות חסדים, והרחקת מדת הנבלה והקמצנות, ועל כן ציונו לקבוע שנאה עמהם, מאחר שהשחיתו והתעיבו להראות תכלית רשעם ונבלותם, שלא להקדים אפילו בלחם ובמים קהל גדול עייפי הדרך העוברים בגבולם, ואשר שכרו עליהם מואב את בלעם לקללם. ואף על פי שמצריים שיעבדו בנו וציערונו זמן רב, לא נתרחקנו מהם כי אם עד דור שלישי, ולמדנו מכך שיפה לו לאדם לעשות כמה חטאים ולא לעשות נבלה אחת גדולה, כי בהסכמתו בעשיית הנבלה המכוערת ולא יחוש לגלות דעתו ובושתו נגד עמים רבים, מראה בזה רוע מזגו ותכלית פחיתותו, וכי אין בו עוד תקנה להכשיר עצמו ולהיטיב מעשהו, ונתחזק עיוותו עד שלא יוכל לתקון, ואיש כמוהו איננו ראוי להתערב בעם הקודש המבורך.
מדיני המצוה מה שאמרו חז"ל שרק הזכרים מבני עמון ומואב, הם ובניהם עד עולם, אסורים לבא בקהל, אבל הנקבות מותרות מיד כשתתגיירנה. ואמרו בטעם זה, לפי שהאיש דרכו לקדם בלחם ובמים, אבל לא האשה, כלומר, שיד הנשים לא היתה בנבלה ההיא, כשלא קדמו ישראל בלחם ובמים, שאין דרך האשה לצאת, והא-ל לא יעוות משפט לענוש האשה בשביל נבלת האיש, חלילה לא-ל מרשע.
ואיסור זה היה נוהג קודם שעלה סנחריב מלך אשור על ירושלים והגלה את ישראל, וגם בלבל באותו זמן את כל האומות, וערבבן זה בזה, שהוא היה מלך על כל העולם, אבל אחר שבלבל סנחריב העולם, ונתערבו בני עמון ומואב עם שאר אומות העולם, הותרו הכל מיד כשנתגיירו, שחזקה היא שכל הפורש ובא להתגייר – שהוא פורש משאר אומות, שהן רוב כנגד בני עמון ומואב, וכנגד מצריים ואדומיים שנאסרו גם כן כמו שנכתוב בהן בסמוך בעזרת השם. ולפיכך, כל שיתגייר בזמן הזה, אין לנו לחקור עליו כלל מאיזה עם הוא, אלא מותר מיד לישא בת ישראל.
