פרשת כי תצא
"לנכרי תשיך" (דברים כג כא)
מצוות עשה, שנצטוינו לבקש רבית מן האומות כשנלוה להם, ולא נלוה להם בלא ריבית, ועל זה נאמר 'לנכרי תשיך'. וכמו כן מותר ללוות מהן ברבית, ואמרו בספרי, לנכרי תשיך, מצות עשה, ולאחיך לא תשיך, לא תעשה.
משרשי המצוה שאין ראוי לנו לגמול חסד זולתי אל העם יודעי הא-ל ועובדים לפניו, ובהמנע החסד משאר בני האדם ונעשה אותו לאלו, נוכיח כי עיקר האהבה והחמלה עליהם מצד החזיקם בתורת אלהים יתברך. והנה עם הכוונה הזאת יהיה לנו שכר במניעת החסד מהם כמו בעשותנו אותו אל בני עמנו.
מדיני המצוה מה שאמרו חז"ל שמצוה להקדים הלואת ישראל בחנם מהלואת הגוי ברבית. ומה שאמרו שהגוי שלוה מעות מישראל ברבית אף על פי שנתגייר גובה ממנו כל מה שעלה מרבית עד שנתגייר, שלא יאמרו בשביל שלא יפרע הרבית נתגייר. וכענין שנצטוינו לבקש מהם רבית כמו כן מותר לתת להם רבית שלא אסר לנו הכתוב אלא רבית של ישראל, ידוע הדבר. ואמרו חז"ל שאף על פי שהרבית שלהם מותרת מן הדין, אסור לישראל להלוות להם ברבית קצוצה אלא בכדי חייו, כדי שלא יהא רגיל עמו תמיד וילמד ממעשיו, אבל אבק רבית מהם מותרת אפילו ביותר מכדי חייו, דמשום אבק רבית לא יהא רגיל עמו כל כך. ותלמיד חכם מותר להלוותו בכל מה שירצה שאין חשש עליו שילמד ממעשיו, כי החכמה תעוז לחכם ותשמרנו לעולם.
ונוהגת בכל מקום ובכל זמן, באנשים ובנשים.
והעובר על זה והלוהו בלא רבית, מתורת חסד לבד, לא מתוך רצון להרויח ממנו מצד אחר או מפני דרכי שלום, ביטל עשה זה.
