פרשת כי תצא
"נקי יהיה לביתו שנה אחת, ושימח את אשתו אשר לקח" (דברים כד ה)
מצוות עשה שישמח החתן עם אשתו שנה ראשונה לנישואיו, כלומר, שלא יסע חוץ לעיר לצאת למלחמה ולא לענינים אחרים לשהות ללא אשתו ימים רבים, אלא ישב עמה שנה שלמה מיום הנישואין, ועל זה נאמר 'נקי יהיה לביתו שנה אחת ושימח את אשתו אשר לקח'.
משרשי המצוה, כי ה' ברוך הוא עלה במחשבה לפניו לברוא את העולם, וחפצו שיתיישב בבריות טובות הנולדות מאיש ואשה הנשואים כדת, ולכן גזר עלינו – העם אשר בחר להיות נקרא על שמו – שנשב עם האשה המיוחדת לנו שנה שלמה מעת הנישואין, כדי להרגיל את טבענו עמה, ויהיו הילדים כשרים, ויהיה העולם מעלה חן לפני בוראו.
מדיני המצוה, שכל השנה הזו אינו יוצא למלחמה, ואף לא מספק מים ומזון לאחיו שהם במלחמה, ולא יעבור עליו שום דבר, שנאמר לא יצא בצבא ולא יעבור עליו לכל דבר, כלומר לא לצרכי המלחמה, ולא לצרכי העיר.
ונוהגת מצוה זו בזמן שיש מלחמה. ונוהגת המצוה בכל מקום ובכל זמן לענין שראוי לכל אדם לשמח את אשתו ולישב עמה שנה אחת. והעובר על זה ופרש ממנה תוך שנה לשהות בלעדיה ימים רבים, אפילו במחילתה, ביטל עשה זה. ומכל מקום הרוצה לצאת לדבר מצוה או לשמוח עם רעיו על דעת שישוב לימים מועטים בשמחה, נראה שאין בזה בטול המצוה, ויש אומרים שאם היא מוחלת, מותר.
