פרשת כי תצא
"וקצותה את כפה, לא תחוס עינך" (דברים כה יב)
מצוות לא תעשה, שנמנענו מלחמול על נפש הרודף, וביאור זה הענין כמו שכתבתי במצוה הקודמת (מצוה ת"ר), שבאה הקבלה אלינו בשתי עבירות, שהן רציחה ועריות, שכל שנראהו רודף לעשות אחת מהן, שנמנעהו בכל כחנו, ואם אינו רוצה להמנע מלעשות העבירה, ונוכל להציל מידו הנרדף או הנרדפת על ידי שנקטע את אחד מאבריו, יש לעשות כן, ואם אי אפשר לנו להציל הנרדף אלא אם כן נהרוג את הרודף, שנהרגהו, ועל זה באה המניעה עלינו במצוות לא תעשה זו, שלא לחמול עליו, אלא שנהרגהו על כל פנים, אם אי אפשר לנו בשום צד להציל את הנרדף אלא בנפשו של רודף, ועל זה נאמר 'וקצתה את כפה, לא תחוס עינך'.
ושרשי המצוה וענינה התבארו במצוה הקודמת.
