פרשת כי תצא
"זכור את אשר עשה לך עמלק" (דברים כה יז)
מצוות עשה לזכור מה שעשה עמלק לישראל, שהתחיל להתגרות בם בצאתם ממצרים, בטרם נשאו גוי או ממלכה ידיהם על ישראל, שהכל היו יראים מהם בשמעם היד הגדולה אשר עשה להם ה' במצרים, והעמלקים ברוע לבם ובטבעם הרע לא שתו לבם לכל זה, והתגרו בישראל, והעבירו מתוך כך את יראתם הגדולה מלב שאר האומות. וכענין שאמרו חז"ל משל ליורה רותחת שאין כל בריה יכולה לירד לתוכה, ובא אחד וקפץ וירד לתוכה, אף על פי שנכוה – קירר אותה לאחרים, ועל זכירת ענינם זה נאמר 'זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים'.
משרשי המצוה, לתת אל לבנו שכל המיצר לישראל שנאוי לפני ה' ברוך הוא, וכי לפי רעתו וערמת רוב נזקו תהיה מפלתו ורעתו, כמו שאתה מוצא בעמלק, כי מפני שעשה רעה גדולה לישראל, שהתחיל הוא להזיקם, ציוונו הקדוש ברוך הוא לאבד זכרו מני ארץ ולשרש אחריו עד כלה.
מדיני המצוה מה שאמרו חז"ל שחיוב זכירה זו היא בלב ובפה, כדי שלא ישכח הדבר, פן תחלש איבתו ותחסר מהלבבות באורך הזמנים.
ואולי נאמר כי מנהגם של ישראל לקרוא פרשת זכור בשבת מיוחדת בכל שנה ושנה – תורה היא, ומפני מצוה זו הוא שקבעו כן, וזו השבת שלפני פורים לעולם, וסמכו את הקריאה לפורים לפי שהמן הרשע היה מזרע עמלק.
ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן, באנשים, כי עליהם לעשות מלחמה ונקמת האויב, ולא לנשים. והעובר על זה ולא זכר וקרא בפיו מעולם מה שעשה עמלק לישראל, ביטל מצוות עשה זו, וגם עבר על לאו, שנאמר 'לא תשכח'.
