פרשת כי תצא
"ואמרת לפני ה' אלקיך בערתי הקדש מן הבית" (דברים כו יג)
מצוות עשה, להתודות לפני ה' ברוך הוא, ולהגיד בפינו בבית מקדשו, שהוצאנו חוקי המעשרות והתרומות מתבואותינו ומפרותינו, ושלא נשאר כלום מהם ברשותנו שלא נתנו אותו, וזה נקרא מצות וידוי מעשר, ועל זה נאמר 'ואמרת לפני ה' אלקיך בערתי הקדש מן הבית' וגו'.
משרשי המצוה, לפי שסגולת האדם וגודל שבחו, הוא הדיבור, שבו הוא יתר על כל מיני הנבראים, כי שאר תנועות האדם נמצאות גם בשאר בעלי החיים, שיתנועעו כמוהו, ולכן יש הרבה מבני אדם שיראים מלפסול דיבורם, שהוא ההוד הגדול שבהם, יותר מלחטא במעשה. ובהיות ענין המעשרות והתרומות דבר גדול, וגם כי בהם תלויה מחיית הכהנים משרתי הא-ל, היה מחסדיו עלינו כדי שלא נחטא בהן להזהירנו עליהם להפריש אותן ושלא לגע ולהנות מהם, וגם שנעיד על עצמנו בפינו בבית הקדוש, שלא שקרנו בהם ולא עכבנו דבר מהם, וכל זה כדי שנזהר מאד בענין.
ונוהגת מצוה זו, בזמן שבית המקדש קיים, באנשים. והעובר על זה ולא התודה וידוי זה של מעשרות, בזמן הבית, בטל מצוות עשה זו.
