פרשת כי תצא
"לא ביערתי ממנו בטמא" (דברים כו יד)
מצוות לא תעשה, שלא לאכול מעשר שני בטומאה, אפילו בירושלים, עד שיפדה. ועל זה נאמר 'לא בערתי ממנו בטמא', ואף שהפסוק מדבר בלשון האדם, הרי זה כאילו נאמר 'לא תבער ממנו בטמא', כלומר לא תאכל ממנו בטמא, כי מאחר שה' ציוה את האדם לומר שלא עשה כן, הרי זה כאילו ציונו שלא נעשה כן.
משרשי המצוה, לפי שענין הטומאה ידוע לחכמים שיחליש כח הנפש השכלית, ויבלבל אותה, ויפריד בינה ובין השכל העליון השלם, ותהי נפרדת עד אשר תטהר.
מדיני המצוה, מה שאמרו חז"ל שהאיסור הוא בין כשהאדם טמא והמעשר טהור, ובין כשהאדם טהור והמעשר טמא, ובתנאי שיאכלנו בירושלים, שהוא מקום אכילתו, אבל האוכלו בטומאה חוץ לירושלים אינו לוקה עליו, אלא מכין אותו מכת מרדות דרבנן.
ונוהג איסור זה באנשים ובנשים, בזמן שבית המקדש קיים, שהיו לנו מעשרות דאורייתא.
