פרשת שמיני
"וכל השרץ השורץ על הארץ שקץ הוא לא יאכל", "לכל השרץ השורץ על הארץ לא תאכלום" (ויקרא יא מא-מב)
מצוות לא תעשה, שלא לאכול שרץ הארץ, שנאמר 'וכל השרץ השורץ על הארץ שקץ הוא לא יאכל'.
משרשי מצוה זו, הטעמים שהתבארו לעיל בענין מאכלות אסורות.
ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן, באנשים ובנשים.
מצוות לא תעשה, שלא לאכול מיני שרצים דקים הנולדים בזרעים ובפירות, מעת שיצאו וישרצו בארץ. והוא הדין כל זמן שנעשו בפרי בעודו מחובר לקרקע, אף על פי שלא יצאו ושרצו על הארץ, שנאמר 'לכל השרץ השורץ על הארץ לא תאכלום'. ואם יצאו על הארץ, אף על פי שחזרו אחר כך לתוך הפרי הרי הוא נקרא 'שורץ על הארץ', ואסור.
ואף שיש באופנים מסוימים שאין איסור אכילה בהם, מכל מקום יש באכילתם קצת שיקוץ לנפש, ולכן אם יש בדבר ספק, יבדוק אותם היטב.
ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן, באנשים ובנשים.
