פרשת קדושים
"ופרט כרמך לא תלקט… לעני ולגר תעזוב אותם" (ויקרא יט י)
מצוות עשה לעזוב את פרט הכרם לעניים, ו'פרט' הוא מה שיפרד ויפול מאשכולות הענבים בשעת בצירה, שנאמר 'לעני ולגר תעזוב אותם', לאחר שנאמר 'ופרט כרמך לא תלקט'.
ומצוות לא תעשה, שלא ללקוט את פרט הכרם, אלא נעזוב אותם לעניים, שנאמר 'ופרט כרמך לא תלקט', והיינו הענבים הנושרים בשעת קטיפת האשכולות, והוא הדין ששייכת מצוה זו בשאר האילנות הדומים לכרם, שהתחייבנו שלא ללקוט את הגרעינים הנושרים.
מדיני המצוה, מה שאמרו חז"ל, איזהו 'פרט', זה גרגיר אחד או שני גרגרים הנפרטים מן האשכול בשעת הבצירה, אבל שלשה גרגרים שנפלו בבת אחת, אינו פרט. והמניח סל תחת הגפן בשעה שבוצר, כדי שכל הענבים הבודדים שנושרים מידו יפלו לתוך הסל, הרי זה גוזל את העניים.
ונוהגת מצוה זו מן התורה באנשים ובנשים, בין בישראל בין בכהן ולוי, ובארץ ישראל דוקא, ובזמן שישראל שם, כתרומה וכמעשרות.
