ג) נטילת ידים בין תבשיל לתבשיל, רשות, רצה נוטל רצה אינו נוטל. ופירות של חולין אינן צריכין נטילת ידים, בין בתחלה בין בסוף, וכל הנוטל ידיו לפירות הרי זה מגסי הרוח [-בעלי גאוה]. כל פת שהמלח בו, צריך נטילת ידים באחרונה, שמא יש בו מלח סדומית, או מלח שטבעו כמלח סדומית, ויעביר ידיו על עיניו, ויסמא, מפני זה חייבין ליטול ידים בסוף כל סעודה, מפני המלח, ובמחנה פטורים מנטילת ידים בתחלה, מפני שהן טרודים במלחמה, וחייבין באחרונה מפני הסכנה.
ד) עד היכן היא נטילת ידים, עד הפרק. וכמה שיעור המים, רביעית לכל שתי ידים, וכל שחוצצים בטבילה חוצץ בנטילת ידים, וכל העולה למדת מקוה, עולה לשיעור רביעית:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
