טו) מים שנסתפק לו אם נעשה מהן מלאכה ונפסלו, או שלא נעשה, או שהסתפק אם יש בהן כשיעור או שאין בהן, או שנסתפק אם הן טהורין או טמאין, או שיש לו ספק אם נטל ידיו ספק לא נטל ידיו, בכל אלו ספיקו טהור, כיון שהכלל הוא שכל ספק שבטהרת ידים טהור:
טז) מים הראשונים, צריך שיגביה הנוטל ידיו למעלה, עד שלא יצאו מים חוץ לפרק של היד, ויחזרו ויטמאו את הידים. ואילו מים אחרונים צריך שישפיל ידיו למטה, כדי שיצא כל כח המלח מעל ידיו. מים ראשונים ניטלים בין על גבי כלי בין על גבי קרקע, ואחרונים אינן ניטלין אלא על גבי כלי. מים ראשונים ניטלין בין בחמי האור בין בצונן, ואחרונים אינן ניטלין בחמין, והוא שיהיו חמים שהיד סולדת בהן, מפני שמים חמים כל כך אין מעבירין את הזוהמא, שאינו יכול לשפשף בהן את ידיו, אבל היו פושרין נוטלין מהן באחרונה:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
