ט) וכל מים שנפסלו משתיית כלב, כגון שהיו מרים או מלוחים או עכורין או שיש להם ריח רע, עד שלא ישתה מהן הכלב, אם היו מים אלו בכלים, הרי הם פסולין לנטילת ידים, ואם היו המים בקרקעות הרי אלו כשרים להטביל. חמי טבריא, אם היו במקומן, מטבילין בהם את הידים. אבל אם נטל מהן בכלי או שהפליג מהן אמה [-משך מהם תעלת מים] למקום אחר, אין נוטלין מהן, לא מים ראשונים ולא מים אחרונים, מפני שאינן ראויין לשתיית בהמה:
י) יש לנוטל ליתן על ידיו מעט מעט, עד שיתן כשיעור. ואם נתן הרביעית כולה בשטיפה אחת, כשר. נוטלין ארבעה או חמשה בני אדם יחד, זה בצד זה, או יד זה על גבי זה, בשטיפה אחת, ובלבד שירפו ידיהן, כדי שיבא ביניהן המים, ובתנאי שיהיה באותה השטיפה כדי רביעית לכל אחד ואחד:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
