ט) אין מניחין בשר חי על הפת, ואין מעבירין כוס מלא על הפת, ואין סומכין את הקערה בפת, ואין זורקין את הפת, ולא את החתיכות של בשר מבושל, ולא את האוכלין שאין להן קליפין כגון תותים וענבים ותאנים, מפני שהן נמאסין. ומותר למשוך את היין בצינורות בבתי חתנים לסימן טוב, באופן שהם נשמרים ואינם נשפכים לאבוד, וזורקין לפניהם [-לפני החתנים] קליות ואגוזים, שהם קשים, בימות החמה, אבל לא בימות הגשמים, מפני שנמאסין. ואין נוטלין ידיהן ביין, בין חי בין מזוג, משום בל תשחית, וכן אין מפסידין שאר אוכלין ומשקין דרך בזוי ובעיטה [-זלזול]:
י) אסור לאורחים ליטול כלום ממה שלפניהם וליתן ביד בנו או בתו של בעל הבית, שמא יתבייש בעל הסעודה, שהרי יתכן שאין לו אלא מה שהביא לפניהם, ונמצאו ילדיו הקטנים נוטלים אותם והולכים, ולא יהיה לו מאכלים אחרים להגיש לאורחיו. לא ישלח אדם לחבירו חבית יין ושמן צף על פיה, שמא ישלח לו אדם חבית שכולה יין ושמן צף על פיה, וידמה מחמת כן שהוא שמן בלבד, ובאמת שמן הוא שעל פניה בלבד, ויזמן אורחים ויסמוך על כך שיש לו הרבה שמן להביא לפניהם, ולאחר מכן יתברר לו שרוב החבית יין, ויתבייש. וכל כל כיוצא בדברים אלו, המביאים לידי בושה לבעל הסעודה, אסורין:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
