ז) אין לך מצוה שמברכין אחר עשייתה, אלא טבילת הגר בלבד, שאינו יכול לומר קודם טבילתו 'אשר קדשנו במצותיו וצונו', שעדיין לא נתקדש ולא נצטוה עד שיטבול, לפיכך, אחר שיטבול מברך על הטבילה, מפני שהיה דחוי מעיקרו ולא היה ראוי לברך באותה שעה:
ח) כל מצוה שעשייתה היא גמר חיובה, מברך בשעת עשייה. וכל מצוה שיש אחר עשייתה צווי אחר, אינו מברך אלא בשעה שעושה הצווי האחרון. כיצד, העושה סוכה או לולב או שופר או ציצית או תפילין או מזוזה, אינו מברך בשעת עשייה 'אשר קדשנו במצותיו וצונו לעשות סוכה' או לולב או לכתוב תפילין, מפני שיש אחר עשייתו צווי אחר, ואימתי מברך על מצוות אלו, בשעה שישב בסוכה, או כשינענע הלולב, או כשישמע קול השופר, או כשיתעטף בציצית, ובשעת לבישת תפילין, ובשעת קביעת מזוזה. אבל אם עשה מעקה, מברך בשעת עשייה 'אשר קדשנו במצותיו וצונו לעשות מעקה', וכן כל כיוצא בזה:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
