כב) ההולך למוד [-למדוד את] גורנו, אומר 'יהי רצון מלפניך ה' אלהי שתשלח ברכה במעשה ידי', וכאשר התחיל למוד אומר 'ברוך השולח ברכה בכרי זה'. מדד ואחר כך ביקש רחמים, הרי זו תפלת שוא, כי אין הברכה שורה בדבר שבמנין, וכל הצועק לשעבר, הרי זו תפלת שוא:
כג) הנכנס לבית המדרש, אומר, 'יהי רצון מלפניך ה' אלהי שלא אכשל בדבר הלכה שלא אומר על טהור טמא ועל טמא טהור ולא על מותר אסור ולא על אסור מותר ולא אכשל בדבר הלכה וישמחו בי חבירי, ואל יכשלו חבירי ואשמח בהם':
כד) וביציאתו מבית המדרש אומר 'מודה אני לפניך ה' אלהי ששמת חלקי מיושבי בית המדרש ולא שמת חלקי מיושבי קרנות שאני משכים והם משכימים אני משכים לדברי תורה והם משכימים לדברים בטלים אני עמל והם עמלין אני עמל לדברי תורה ומקבל שכר והם עמלין ואין מקבלין שכר אני רץ והם רצים אני רץ לחיי העולם הבא והם רצים לבאר שחת':
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
