ט) ומותר להכנס בציצית לבית הכסא ולבית המרחץ. נפסקו לו חוטי לבן או תכלת, זורקו באשפה, מפני שהיא מצוה שאין בגופה קדושה. ואסור למכור טלית מצוייצת לגוי, עד שיתיר ציציותיה, לא מפני שיש בגופה קדושה, אלא שמא יתעטף בה ויתלווה עמו ישראל, וידמה שהוא ישראל – יחשוב הישראל האמיתי שאותו הנלווה אליו הוא גם כן ישראל, ויהרגנו בהיותם לבד בדרך. נשים, ועבדים כנעניים, וקטנים, פטורין מן הציצית מן התורה. ומדברי סופרים, שכל קטן שיודע להתעטף חייב בציצית, כדי לחנכו במצות. ונשים ועבדים שרצו להתעטף בציצית, מתעטפים בלא ברכה, וכן שאר מצות עשה שהנשים פטורות מהן, אם רצו לעשות אותן בלא ברכה, אין ממחין בידן. טומטום ואנדרוגינוס, חייבין בכולן מספק, לפיכך אין מברכין, אלא עושין בלא ברכה.
י) היאך חיוב מצות הציצית, כל אדם שחייב לעשות מצוה זו, אם יתכסה בכסות הראוי לציצית, יטיל לה ציצית תחילה ואחר כך יתכסה בה. ואם נתכסה בה בלא ציצית, הרי ביטל מצות עשה. אבל בגדים הראויים לציצית, כל זמן שלא יתכסה בהן אדם, אלא מקופלים ומונחים, פטורין מן הציצית, שאינה חובת הטלית, אלא חובת האיש שיש לו טלית:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
