ה) דברים של חול, מותר לאמרן בלשון קדש בבית הכסא, וכן הכנויים של ה', כגון 'רחום', ו'חנון', ו'נאמן', וכיוצא בהן, מותר לאמרן בבית הכסא. אבל השמות המיוחדים, והן השמות שאינן נמחקין [-שאסור למוחקם], אסור להזכירן בבית הכסא ובבית המרחץ ישן [-שהשתמשו בו כבר]. ואם נזדמן לו להפריש מן דבר האסור בבית המרחץ או בבית הכסא, כגון שרואה אדם העומד לעבור שם איסור, מפריש על ידי שיאמר לו שהדבר אסור, ואפילו בלשון קודש, ובעניני קודש:
ו) צואת האדם, וצואת כלבים וחזירין בזמן שיש בתוכן עורות לעיבוד, וכל צואה שריחה רע כגון אלו, אסור לקרות קריאת שמע כנגדן, וכן כנגד מי רגלים של אדם. אבל מי רגלים של בהמה, קורין כנגדן. קטן שאינו יכול לאכול כזית דגן בשיעור זמן שיש בו כדי שיאכל הגדול כשלשה ביצי דגן, אין מרחיקין לא מצואתו ולא ממי רגליו:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
