ה) וכן תקנו עזרא הסופר ובית דינו, שיהא מנין התפלות כמנין הקרבנות, שתי תפלות בכל יום כנגד שני תמידין, וכל יום שיש קרבן מוסף תקנו בו תפלה שלישית, כנגד קרבן מוסף. ותפלה שהיא כנגד תמיד של בוקר, היא הנקראת תפלת השחר. ותפלה שכנגד תמיד של בין הערביים, היא הנקראת תפלת מנחה. ותפלה שכנגד המוספין, היא נקראת תפלת המוספין:
ו) וכן התקינו שיהא אדם מתפלל תפלה אחת בלילה, שהרי איברי תמיד של בין הערביים נשארים על האש שעל גבי המזבח ומתעכלין והולכין כל הלילה, שנאמר 'היא העולה וגו' על מוקדה על המזבח כל הלילה עד הבוקר, ואש המזבח תוקד בו'. כענין שנאמר 'ערב ובקר וצהרים אשיחה ואהמה וישמע קולי'. ואין תפלת ערבית חובה כתפלת שחרית ומנחה, ואף על פי כן נהגו כל ישראל, בכל מקומות מושבותיהם, להתפלל ערבית, וקבלוה עליהם כתפלת חובה:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
