ה) 'תקון המלבושים' כיצד, מתקן מלבושיו תחלה, ומציין עצמו, ומהדר, שנאמר 'השתחוו לה' בהדרת קדש', ולא יעמוד בתפלה באפונדתו – בגד פנימי הסמוך לבשרו, ולא בראש מגולה, ולא ברגלים מגולות, אם דרך אנשי המקום שלא יעמדו בפני הגדולים אלא בבתי הרגלים. ובכל מקום לא יאחוז תפילין בידו, ולא ספר תורה בזרועו, ויתפלל, מפני שלבו טרוד בהן, ולא יאחוז כלים ומעות בידו, אבל מתפלל הוא ולולב בידו בימות החג [-סוכות], מפני שהוא מצות היום, ואין ליבו טרוד בו. היה משוי על ראשו, והגיע זמן תפלה, אם היה פחות מארבעה קבין, מפשילו לאחוריו ומתפלל בו. היה ארבעה קבין או יותר, מניחו על גבי קרקע, ואחר כך יתפלל. דרך כל החכמים ותלמידיהם שלא יתפללו אלא כשהן עטופים:
ו) 'תקון המקום' כיצד, יעמוד במקום נמוך, ויחזיר פניו לכותל. וצריך לפתוח חלונות או פתחים כנגד ירושלים, כדי להתפלל כנגדן, שנאמר לגבי תפילתו של דניאל ' וְכַוִּין פְּתִיחָן לֵהּ בְּעִלִּיתֵהּ נֶגֶד יְרוּשְׁלֶם' וגו'. וקובע מקום לתפלתו תמיד. ואין מתפלל בחורבה, ולא אחורי בית הכנסת, אלא אם כן החזיר פניו לבית הכנסת. ואסור לישב בצד העומד בתפלה, או לעבור לפניו, עד שירחיק ממנו ארבע אמות:
תפריט
תפריט
רביעי
ב' תמוז התשפ"ו
