ט) 'השוויית הקול' כיצד, לא יגביה קולו בתפלתו, ולא יתפלל בלבו, אלא מחתך הדברים בשפתיו, ומשמיע לאזניו בלחש, ולא ישמיע קולו, אלא אם כן היה חולה, או שאינו יכול לכוין את לבו עד שישמיע קולו, הרי זה מותר, ובלבד שלא יהא בציבור, כדי שלא תטרף [-תתבלבל] דעתן מקולו:
י) 'כריעה' כיצד, המתפלל כורע חמש כריעות בכל תפלה ותפלה, בברכה ראשונה בתחלה ובסוף, ובהודיה [-מודים] בתחלה ובסוף, וכשגומר התפלה כורע ופוסע שלש פסיעות לאחוריו. וכשהוא כורע בסיום התפילה, נותן שלום בכריעה משמאל עצמו [כיון שהשכינה כנגדו, כורע לימין השכינה שזהו שמאל עצמו], ואחר כך מימין עצמו, ואחר כך מגביה ראשו מן הכריעה. וכשהוא כורע בארבע הכריעות שבאמצע התפילה, כורע ב'ברוך', וכשהוא זוקף זוקף ב'שם'. במה דברים אמורים, בהדיוט. אבל כהן גדול, כורע בתחילת כל ברכה ובסוף כל ברכה. והמלך, כיון ששחה בברכה ראשונה, אינו מגביה ראשו, עד שגומר כל תפלתו:
תפריט
תפריט
רביעי
ב' תמוז התשפ"ו
