יג) 'השתחויה' כיצד, אחר שמגביה ראשו מכריעה חמישית, ישב לארץ, ונופל על פניו ארצה, ומתחנן בכל התחנונים שירצה. 'כריעה' האמורה בכל מקום, היינו על הברכים. 'קידה' היינו על אפים. 'השתחויה' זה פישוט ידים ורגלים, עד שנמצא מוטל על פניו ארצה:
יד) כשהוא עושה נפילת פנים אחר תפלה, יש מי שהוא עושה קידה, ויש מי שהוא עושה השתחויה, ואסור לעשות השתחויה על האבנים, אפילו לפני ה', אלא במקדש, כמו שבארנו בהלכות עבודת כוכבים. ואין אדם חשוב רשאי ליפול על פניו, אלא אם כן הוא יודע בעצמו שהוא צדיק כיהושע בן נון, אבל מטה פניו מעט, ואינו כובש אותן בקרקע. ומותר לאדם להתפלל במקום זה, וליפול על פניו במקום אחר:
טו) מנהג פשוט בכל ישראל, שאין נפילת אפים בשבתות ובמועדים, ולא בראש השנה, ולא בראשי חדשים ובחנוכה ובפורים, ולא במנחה של ערבי שבתות וימים טובים, ולא בערבית שבכל יום. ויש יחידים שנופלים על פניהם בערבית. וביום הכפורים בלבד נופלים על פניהם בכל תפלה ותפלה, מפני שהוא יום תחנה, ובקשה, ותענית:
תפריט
תפריט
שלישי
א' תמוז התשפ"ו
