יד) הרצועות של תפילין, בין של ראש בין של יד, פניהם החיצונים שחורים, וזו הלכה למשה מסיני. אבל אחורי הרצועות, הואיל ומבפנים הן, אף אם היו ירוקות או לבנות, כשרות. אדומות לא יעשה, שמא תהפך הרצועה, וגנאי הוא לו, שנראה הדבר כאילו נצבעו מדם פצעיו וכדומה, ולא יהיה אחורי הרצועה לעולם אלא כעין הקציצה, אם ירוקה ירוקין, ואם לבנה לבנים. ונוי הוא לתפילין שיהיו כולן שחורות, הקציצה והרצועה כולה:
טו) העור שמחפין בו את התפילין, ושעושין ממנו הרצועות, הוא עור של בהמה או חיה או עוף הטהורים, ואפילו נבלות וטרפות שלהן. ואם עשה מעור טמאים, או שחפה תפילין בזהב, פסולות. ועור הרצועה צריך עיבוד לשמה, אבל בעור שמחפין בו את התפילין אינו צריך עיבוד כלל, אפילו עשהו מצה – עור שאינו מעובד, כשר. ומקומות הרבה נהגו לעשות אותן בעור מצה:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
