יג) כל הפטור מקריאת שמע, פטור מתפילין. קטן שיודע לשמור תפיליו, אביו לוקח לו תפילין, כדי לחנכו במצות. חולי מעים וכל מי שלא יכול לשמור את נקביו אלא בצער, פטור מן התפילין. וכל הטמאים כולן חייבין בתפילין כטהורים. מצטער, ומי שאין דעתו מיושבת ונכונה עליו, פטור מן התפילין, כיון שהמניח תפילין אסור לו להסיח דעתו מהן. כהנים בשעת העבודה, והלוים בשעה שאומרים השיר של הדוכן, וישראל בשעה שעומדים במקדש, פטורין מן התפלה ומן התפילין:
יד) חייב אדם למשמש בתפיליו כל זמן שהם עליו, שלא יסיח דעתו מהם אפילו רגע אחד, שקדושתן גדולה מקדושת הציץ שעל מצח הכהן הגדול, שהציץ אין בו אלא שם אחד, ואלו יש בהם אחד ועשרים שם של יו"ד ה"א בשל ראש, וכמותן בשל יד:
טו) תפילין צריכין גוף נקי, שיזהר שלא תצא ממנו רוח מלמטה כל זמן שהם עליו, לפיכך אסור לישן בהם לא שינת קבע ולא שינת עראי, אלא אם הניח עליהן סודר, ולא היתה עמו אשה, ישן בהם שינת עראי, וכיצד הוא עושה, מניח ראשו בין ברכיו והוא יושב וישן:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
