ג) פרשה ראשונה יש בה שבע אותיות שעל כל אות מהן שלשה זייני"ן, ואלו הן, שי"ן עיי"ן של שמע, ונו"ן דנפשך, ותרי זייני"ן של מזוזות, ותרי טיתי"ן של טטפת. ופרשה שנייה יש בה שש אותיות שעל כל אות מהן שלשה זייני"ן, ואלו הן, גימ"ל של דגנך, ותרי זייני"ן של מזוזות, ותרי טיתי"ן של טוטפת, וצדי"ק של הארץ. ואם לא עשה תגין, או שהוסיף בהן או גרע מהן, לא פסל. ואם כתבה שלא בשירטוט, או שלא דקדק במלא וחסר, או שהוסיף מבפנים [בצד של הקלף שנכתבו בו פרשיות המזוזה] אפילו אות אחת, הרי זו פסולה:
ד) מנהג פשוט שכותבים על הקלף של המזוזה מבחוץ, כנגד הריוח שבין פרשה לפרשה, שם 'שדי', ואין בזה הפסד, לפי שהוא מבחוץ. אבל אלו שכותבין מבפנים, בצד שבו נכתבות הפרשיות, שמות המלאכים, או שמות קדושים, או פסוק, או חותמות, הרי הן בכלל מי שאין להם חלק לעולם הבא, שאלו הטפשים, לא די להם שבטלו המצוה, וכפי שהתבאר שמי שמוסיף דברים בצד הכתוב של המזוזה פוסל אותה, אלא שעשו מצוה גדולה זו, שהיא יחוד השם של הקב"ה, ואהבתו ועבודתו, כאילו הוא קמיע של הניית עצמן, כמו שעלה על לבם הסכל, שזהו דבר המהנה בהבלי העולם:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
