א) מצות עשה על כל איש ואיש מישראל לכתוב ספר תורה לעצמו, שנאמר "ועתה כתבו לכם את השירה", כלומר, כתבו לכם תורה שיש בה שירה זו, ולא יתכן לפרש שיכתבו את השירה לבדה, לפי שאין כותבין את התורה פרשיות פרשיות, אלא רק את כל ספר התורה יחד. ואף על פי שהניחו לו אבותיו ספר תורה, מכל מקום מצוה לכתוב משלו. ואם כתבו בידו, הרי הוא כאילו קבלה מהר סיני. ואם אינו יודע לכתוב, אחרים כותבין לו. וכל המגיה ספר תורה, ואפילו אות אחת, הרי הוא כאילו כתבו כולו:
ב) והמלך, מצוה עליו לכתוב ספר תורה אחר לעצמו, לשם המלך, יתר על ספר שהיה לו כשהוא הדיוט, שנאמר "והיה כשבתו על כסא ממלכתו וכתב לו" וגו', ומגיהין אותו מספר העזרה – מספר התורה הנמצא בבית המקדש, על פי בית דין הגדול, וספר תורה זה שהיה לו כשהוא הדיוט מניחו בבית גנזיו, וספר תורה זה שכתב או שנכתב לו אחר שמלך, יהיה עמו תמיד, אם יצא למלחמה ספר תורה עמו, נכנס והוא עמו, יושב בדין והוא עמו, מיסב והוא כנגדו, שנאמר "והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו":
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
