א) פרשה פתוחה שבספר תורה, יש לה שתי צורות, א. אם גמר את הפרשה שלפניה באמצע השיטה, מניח שאר השיטה פנוי, ומתחיל את הפרשה שהיא פתוחה מתחלת השיטה השנייה. במה דברים אמורים, שנשאר מן השיטה ריוח כשעור תשע אותיות. ב. אבל אם לא נשאר אלא מעט, או אם גמר את הפרשה שלפניה בסוף השיטה, מניח שיטה שנייה שלמה בלא כתב, ומתחיל הפרשה הפתוחה מתחלת שיטה השלישית:
ב) פרשה סתומה שבספר תורה, יש לה שלש צורות, א. אם גמר את הפרשה שלפניה באמצע השיטה, מניח ריוח כשיעור תשע אותיות, ומתחיל לכתוב בסוף השיטה אפילו תיבה אחת מתחלת הפרשה שהיא סתומה, עד שימצא הריוח באמצע. ב. ואם לא נשאר מן השיטה כדי להניח הריוח כשיעור ולכתוב בסוף השיטה אפילו תיבה אחת, יניח הכל פנוי, ויניח מעט ריוח מראש שיטה שנייה, ויתחיל לכתוב הפרשה הסתומה מאמצע שיטה שנייה. ג. ואם גמר בסוף השיטה, מניח מתחלת שיטה שנייה כשיעור הריוח, ומתחיל לכתוב את הפרשה הסתומה מאמצע השיטה. נמצאת אומר, שפרשה פתוחה תחלתה בתחלת השיטה לעולם, ופרשה סתומה תחלתה מאמצע השיטה לעולם:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
