הקדמה) הלכות עירובין, מצות עשה אחת, והיא מדברי סופרים, ואינה מן המנין, וביאור מצוה זו בפרקים אלו:
א) חצר שיש בה שכנים הרבה, כל אחד מהם דר בבית לעצמו, דין תורה הוא שיהיו כולן מותרין לטלטל בכל החצר, ומבתים לחצר, ומהחצר לבתים, מפני שכל החצר רשות היחיד אחת היא, ומותר לטלטל בכולה. וכן הדין במבוי [-רחוב קטן] שיש לו לחי או קורה בפתחו, שיהיו כל בני המבוי מותרים לטלטל בכולו, ומחצרות למבוי, וממבוי לחצרות, לפי שכל המבוי רשות היחיד הוא. וכן הדין במדינה שהיא מוקפת חומה גבוהה עשרה טפחים, שיש לה דלתות וננעלות בלילה, שכולה רשות היחיד היא. זה הוא דין תורה:
ב) אבל מדברי סופרים אסור לשכנים לטלטל ברשות היחיד שיש בה חלוקה בדיורין [-שמחולקת לבתים שונים, וכל בית שייך לאדם אחר], עד שיערבו כל השכנים כולן מערב שבת, אחד חצר, ואחד מבוי, ואחד המדינה. ודבר זה תקנת שלמה המלך ובית דינו:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
