ה) דברים המותרים לעשותן בשבת, ובשעת עשייתן אפשר שֶׁתֵּעָשֶׂה בגללן מלאכה ואפשר שלא תעשה, אם לא נתכוין לאותה מלאכה, הרי זה מותר. כיצד, גורר אדם מטה וכסא וספסל וכיוצא בהן בשבת, ובלבד שלא יתכוין לחפור חריץ בקרקע בשעת גרירתן, ולפיכך אם חפרו הקרקע, אינו חושש בכך, לפי שלא נתכוין. וכן מהלך אדם על גבי עשבים בשבת, ובלבד שלא יתכוין לעקור אותן, לפיכך אם נעקרו אינו חושש. ורוחץ ידיו בעפר הפירות וכיוצא בו, ובלבד שלא יתכוין לְהָשִׁיר הַשֵּׂעָר, לפיכך אם נשר אינו חושש. וכן פרצה דחוקה מותר להכנס בה בשבת, אף על פי שמשיר צרורות [-אבנים קטנות ועפר], וכן כל דבר שאין מתכוין כגון זה, הרי זה מותר:
ו) אבל אם עשה מעשה ונעשית בגללו מלאכה שודאי תֵּעָשֶׂה בשביל אותו מעשה, אף על פי שלא נתכוין לה, חייב, שהדבר ידוע שאי אפשר שלא תֵּעָשֶׂה אותה מלאכה. כיצד, הרי שצריך לראש עוף כדי לצחק בו לקטן, וחתך ראשו של העוף בשבת אף על פי שאין סוף מגמתו להריגת העוף בלבד, חייב, שהדבר ידוע שאי אפשר שיחתוך ראש החי ויחיה, אלא המות בא בשבילו, וכן כל כיוצא בזה:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
