יא) היולדת, כשכורעת לילד, הרי היא בסכנת נפשות ומחללין עליה את השבת, קוראין לה חכמה [-מיילדת] ממקום למקום, וחותכים את הטבור וקושרין אותו, ואם היתה צריכה לנר בשעה שהיא צועקת בחבליה, מדליקין לה את הנר. ואפילו היתה היולדת סומא מותר להדליק לה את הנר, מפני שדעתה מתיישבת עליה בנר, ואף על פי שאינה רואה. ואם היתה צריכה לשמן וכיוצא בו, מביאין לה אפילו דרך רשות הרבים וכדומה, וכל שאפשר לשנות, משנין בשעת הבאה, כגון שתביא לה חבירתה כלי תלוי בשערה, ואם אי אפשר להביא בשינוי, מביאה כדרכה:
יב) אין מילדין את העובדת כוכבים בשבת, ואפילו בשכר, ואין חוששין לאיבה – לשנאה של הגויים, כיון שהם יודעים שאין ישראל עושים כל מלאכה בשבת, ואף על פי שאין שם חילול שבת. אבל מילדין את בת גר תושב, שקיבל על עצמו שבע מצוות בני נח, מפני שאנו מצווין להחיותו, ומכל מקום אין מחללין עליה את השבת:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
